שוב ושוב חוזרת הרפורמה

פרופ' לארי קיובן מתאר במאמר "שוב ושוב חוזרת הרפורמה" את גלי הרפורמות בחינוך בארה"ב ונותן הסברים למה לא הצליחו והוחלפו תמיד ברפורמות אחרות.

הכותב מציג שלוש דוגמאות לרפורמות בית ספריות חוזרות בכדי להסביר את התופעה הזאת:

1.      גישת המורה במרכז – שיטת הלימוד בארה"ב הוחלפה,  כך שבמקום שהמורה  יהיה  במרכז ומקור לידע, הוצב התלמיד במרכז ז"א  שהלמידה מתבססת על החשיבה היצירתית אצל התלמיד.

2.      תוכניות לימודים: הכוונה פה לתכנית האקדמית והתכנית המעשית, במטרה להתאים את תכנית הלימודים לתלמיד עם טיפוח תחומי העניין המגוונים שלו ,  בכדי להכין אותו לחיים בוגרים.

3.      ריכוז ופיזור של הסמכו: במקום לרכז את הסמכות בידי  בית הספר ובידי מועצות חינוכיות קטנות,חל ביזור ושיתוף הרבה אנשי מקצוע ונציגות הורים.

אי הצלחתן של הרפורמות הבית ספריות מעידות שלא הצליחו להתמודד עם הבעיות שניסו לפתור וההסברים לכישלון שנתן לארי קיובן במאמר הן: הסבר רציונלי, הסבר בתחום הפוליטי והסבר בתחום הארגוני (מוסדית).במאמר עלתה נקודה חשובה  "שמעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה שאכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכנה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית ספרי".

תמיד הרפורמה חוזרת בכדי לחולל את השינויים הנדרשים בחינוך, לדעתי, בכדי  שהדבר יתבצע , יש לשתף באופן מתמיד את המורים, והמנהלים בקביעת מדיניות החינוך, הם הנמצאים בשטח והם בעלי ניסיון רב בנוסף  יש לבדוק את הטעויות שנוצרו בעקבות  הרפורמות הקודמות, להסיק מסקנות, ולערוך תוכניות הנחקרות באופן מעמיק...

מקורות:
קיובן, ל' (2010). שוב ושוב חוזרת הרפורמה. מתוך: ג' פישר ונ' מיכאלי (עורכים), שינוי ושיפור במערכות חינוך: אסופת מאמרים (עמ' 24-50). ירושלים: מכון ברנקו וייס.

משחקים לימודיים מתוקשבים

בסמסטר הנוכחי אני  לומדת קורס של "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", ובזכותה של  המרצה פרופ' מיקי רונן, אשר לימדה אותנו את הקריטריונים להערכת משחק לימודי( על פי הטקסונומיה של ( Malone  הבנתי שזה לא מספיק לבחור את המשחק הלימודי רק לפי  התוכן המתאים לתלמידים, אלא שיש עוד כמה תנאים חשובים  שצריכים להיות  במשחק הלימוד והם:

·        אתגר – ז"א שמירה מתמידה על רמת קושי אופטימאלית ללומד הספציפי, ז"א המשחק לא צריך להיות קל מאוד או קשה מדיי, המטרות של המשחק צריכות להיות קבועות וברורות, וחשוב שהמשוב יהיה בונה ומעודד.

·        סקרנות – המשחק צריך  לסקרן את הלומד מבחינה קוגנטיבית וחושית באמצעות שימוש באמצעים אורקוליים כמו גיוון, חידוש.., וחשוב שהאמצעים לא יסיחו  את דעתו של  הלומד מהתוכן והמטרות הלימודיות.

·        שליטה – הגברת תחושה של שליטת הלומד על הסביבה, כגון לבחור ברמה המתאימה לו.

לדעתי, הלמידה דרך משחקי המחשב יוצרת שינון בלמידה, והאחרונה  הופכת למעניינת יותר, תוך הקניית תחושת הצלחה בתחום הלימודי.

המשחק יוצר סקרנות בתחום הנלמד בתנאי  שיענה על כל הקריטריונים האלו.

 ברור שהמשחק יקנה ללומד תחושת הצלחה אם המשוב יהיה בונה ומעודד ובכדי שהמשחק הלימודי יהפוך את הלמידה למעניינת צריך שיהיה ברמת הקושי המתאימה לרמת התלמיד ובלי  להסיח את דעתו של הלומד.

לבסוף למדתי עד כמה חשוב שאני אקפיד  על בחירת המשחק הלימודי הממוחשב , ז"א אני אדגיש על  בדיקת המשחק בקפדנות , והאם המשחק באמת עונה על כל הקריטריונים האלו, גם  אם  אני בונה משחק לימודי אני אדאג שיענה על הקריטריונים האלו, על מנת שיהיה מוצלח ,אפיקטיבי , ויעיל לתלמידים.

מקורות:

Malone, T. W., (1981). Toward a Theory of Intrinsically Instruction, Cognitive Science, 4, 333-369. http://www.coulthard.com/library/Files/malone_1981_towardtheoryintrinsicallymotivatinginstruction.pdf

schools of tomorrow schools of today

בקורס "סוגיות במדניות החינוך נתבקשנו לקרוא את המאמר של סוזן סמל

THE CITY AND COUNTRY SCHOOL: APROGRESSIVE PARADIGM

המאמר דן בעיקר בהשפעתה של קרולין בראט על החינוך בבית הספר בעיר ובמדינה.

בראט נולדה באזור כפרי', ובילדותה נחשפה לעבודות החווה השונות וכמו כן, היא הייתה שותפה לתהליך עשיית הלחם בכל שלביו המגוונים, לשם כך זה נראה שעבודות העץ והבניה שערכה לילדים והופיעה בתרגילים החינוכיים נבעה מילדותה הפעילה בצפייה והשתתפות בחווה.

בראט האמינה בהובלת שינוי חברתי שכולנו או רובנו שואפים אליו, בעקבות זה היא החליטה לפתוח בית ספר משלה, שישרת את הילדים הצעירים בשכונה, ובמיוחד ילדי משפחות עובדות, ודרך  משחקים אלו , הם יבינו את סביבתם.

ג'ון דיואי השפיע על חשיבתה של בראט במובנים של חינוך ופדגוגיה, בעיקר בתחומים של התבגרות הילד והתפתחותו. בראט ניסתה להתאים את בית הספר לילד ,וזה בפני עצמו מפתיע למדי.למרות שהחינוך שמסביבנו  בנוי על התאמת הילד לבית הספר, בראט האמינה שצריך להתאים את בית הספר לצרכי הילדים תוך  עשייה והשתתפות פעילה לילדים, כגון: שילוב משחקים, הרכבות, בניה ועוד השתתפות בעבודות בית ספריות ותרומה לחברה עצמה.

ילדים לומדים דרך משחקים, דבר זה מאפשר לילדים להבין מצבים אפשריים ואיך אנשים חיים ביחד, כמובן, משחק מאפשר לנהל משא ומתן בעולם בו אנו חיים וזה בפני עצמו כלי מאוד חשוב בזמננו הנוכחי, למשל המשחק  באבני הבניה הינו התנסות ארגונית מעצימה, כך שאחרי המשחק מתחילות השאלות, התהיות והסקרנות לקחת תפקיד וליטול חלק משמעותי בחיים. הם מתחילים לשאול שאלות מגוונות המסוססות על חשיבה וסקרנות.

לסיכום: משחק תמיד מוביל להזדמנויות והאחרונות מובילות בסופו של דבר להתבגרות. למרות שבראט נתקלה במכשולים זה שפחות ילדים הגיעו לבית הספר בגלל שהורים פחדו להוציא אותם מהשגרה(בתי ספר ממשלתיים/ציבוריים) , הרבה אנשים קיבלו בברכה את השיטות הלא קונבנציונאליות של בראט. בהמשך דרכה   הוסיפה בראט תוכן אקאדמי  לנלמד בבית ספרה .

אופי בית הספר של בראט היה אופי של דיואי בטבעו שהתרכז על התנסות ועשייה ושדרוג לפי גיל כמובן. לפי דעתי דרכה של בראט ודיואי אכן מעודדת ילדים לגלות את עולמם מחדש ומזמינה אותם להיות פעילים, סקרנים ועצמאיים.

בהתחלה הם הציבו  שאלות ואחר כך הם עצמם נתנו להם  להם תשובות,ו משם הם פתרו בעיות,בנו  מחקרים. בסופו של דבר חלומו של כל חונך שתלמידו יהיה לומד עצמאי ובוגר מתממש, בראט נתפסת  כטיפוס עם ראש פתוח להצעות ודיונים , היא מצאה דרך לגרום לכל השותפים לעשייה זו להרגיש כאנשים חשובים עם תרומה חשובה ויקרת ערך. מה שמצא חן בעיני במאמר הוא המשפט הבא שבראט האמינה  בו "ערכה הגדול של בית הספר הינו ליצור בני אדם שמסוגלים לחשוב באופן יעיל ולפעול באופן קונסטרוקטיבי, ובסופו של דבר ליצור עולם טוב יותר לחיות בו.

מקורות:

Susan.f (1999 ), The city and country school: A progressive paradigm ,schools of tomorrow schools of today ,history of schools and schooling.