יום שבת, 30 ביולי 2011

איפה אנחנו מתוכנית התקשוב הלאומית?

במסגרת הקורס "היבטים גלובליים של התקשוב" אצל ד"ר חגית משר הכרתי מקרוב ולראשונה את מטרתה של  תוכנית התקשוב החדשה 2010 של ישראל. שהינה  התאמת מערכת החינוך למאה ה-21 ובין השאר גם להוביל לפדגוגיה חדשנית בבתי הספר תוך הטמעה של טכנולוגית המידע ICT.
יתרונותיה של תוכנית התקשוב הלאומית הן :
·        שיפור איכות ההוראה.
·        התאמת ההוראה לשונות בין התלמידים.
·        מתן משוב בזמן אמת.
·        הגברת העניין והקשב של התלמידים.
·        יצירת תקשורת טובה יותר בין הבית ובית הספר.
תוכנית התקשוב כוללת ארבעה עוגנים, והצלחתה מותנית בביצוע כל מרכיביה בו זמנית:
  • תשתיות פיזיות (הכוללות, בין היתר, מחשב נייד לכל מורה, מקרן בכל כיתה, אינטרנט בפס רחב ומחשב נייד ביחס של 1:5).
  • תחזוקה שוטפת.
  • הכשרת כח ההוראה.
  • פיתוח תכנים דיגיטאליים במקצועת הליבה בכל שכבות הגיל.
מאוד שמחתי לדעת שהתוכנית הלאומית יושמה כבר בחלק מבתי הספר בערים שונים בארץ . בבתי הספר שמשתמשים בטכנולוגיה זו, הכיתות צוידו בלוחות חכמים, מקרן, עמדת מחשב לכל מורה ומחשב אישי לכל תלמיד.
                          הכל על התוכנית של משרד החינוך בראשות השר גדעון סער- להתאמת מערכת החינוך

ואחרי שראיתי את הסרט הזה, נודע לי שכשלב ראשון, תכנית התקשוב  תחל בבתי הספר היסודיים במחוזי צפון ומרכז ורק אחרי זה ייחל השימוש בה במרכז הארץ.
נלהבתי מאוד מהרעיון ,היותי מלמדת בבית ספר במרכז הארץ, בו יש חדר מחשבים אחד עם 22 עמדות מחשבים ולוח חכם אחד במקביל לכמעט 800 תלמידים, רק חלק קטן מהמורים (מורים צעירים, חלק מהמורים הותיקים עדיין מתנגדים להתחדשות זו) משתמשים בלוח החכם.
אני לא יכולה לחכות עד בואו של יום זה שבו כל בית הספר יהיה מצויד בטכנולוגיה החדשה שבה יוכל כל מורה להעביר שיעורים שיעשו מהפך בהוראה בסביבה מתוקשבת .וכולי תקווה שבעזרתה נפתח מיומנויות  חדשות ושונות אצל התלמידים של המאה ה-21.  אני רק מקווה שהיום הזה לא יהיה די רחוק, ועד אז, נמשיך לחכות לו בסבלנות .
מקורות:
https://sites.google.com/a/tzafonet.org.il/tikshov/Home/program

יום שבת, 23 ביולי 2011

עת הדעת

       השבוע  בשיעור של ד"ר אתי כוכבי העביר לנו מר דובי וייס, הפדגוג הראשי של "עת הדעת", הרצאה מעניית מאוד. ובה נחשפתי לראשונה על ההיבט החינוכי הפדגוגי של חברת הסטארט אפ, שמטרתה לשנות באופן יסודי את מערכת החינוך בארץ ובעולם.
איך מתרחשת הלמידה בכיתה?
בכיתה בה מערכת "עת הדעת" , כל תלמיד יושב ליד המחשב האישי שלו ומחוברים לעמדת ניהול המורה והתכנים אינטראקטיביים (חומר ותרגול) מותאמים לתוכניות הלימודים של משרד החינוך.
בעזרת התוכנה המורה מתכנן ומנהל את השיעור:
·         המורה יכול לעקוב אחרי עבודת התלמידים, לראות מי מהם מצליח בעבודתו ומי מהם מתקשה.
·         המורה מקבל דוח הערכה מיידי לעשיית התלמידים שבאמצעותו מקבל החלטות המבוססות על דוחות ההערכה, למשל, איך לתכנן את השיעור הבא?
·         המורה יכול לעצור את עבודת התלמידים במחשבים כדי שהתלמידים יתבוננו בלוח או יקשיבו לו.
·         המורה יכול להקרין את התשובות הרצויות של התלמידים על הלוח וליצור דיון.
·         השיעור הוא יחדני, פרונטאלי ובקבוצות...
התרומה של "עת הדעת" הוא פיתוח תוכניות לימודים דיגיטאליות הוליסטיות, למורים שמשתתפים בתוכנית יתנו תמיכה פדגוגית ותמיכה תכנית וליווי של מנחה פעם בשבוע...
החברה בישראל מציעה את המערכת בחינם ובחו"ל בתשלום.
עכשיו, ואחרי החשיפה אני יכולה להגיד שלמידה לפי תוכנית "עת הדעת" יש יתרונות וחסרונות.
היתרונות הן:            
·         למידה פעילה: הסביבה מפעילה את התלמידים, ממחישה להם, ומטפחת את הסקרנות והחקרנות שלהם וכו'
·         למידה שיתופית: התלמידים שולחים את עבודתם באמצעות מערכת ללוח המורה, והמורה יכול לנהל מהתוצרים האלה דיון.
·         למידה מותאמת: עונה על שונות בכיתה, כל תלמיד יכול להתקדם לפי קצב אישי ולקבל משובים מותאמים..

החסרונות הן:           
·         מבנה השיעור סגור, מערך שיעור מובנה מראש.
·         אין אפשרות ללמידה מרחוק בעזרת תוכנת "עת הדעת".
בסוף, אני אישית אהבתי מאוד את העיקרון הפדגוגי העומד ביסודה של תוכנית "עת הדעת", שיש בו יצירת למידה משמעותית.
מקורות:

יום שבת, 16 ביולי 2011

האם ללמד, או להניח לילד ללמוד בעצמו

     לפני כמה ימים קראתי מאמר שהנושא שלו ישן יחסית , נושא המאמר הוא " האם נלמד הילדים או שנתין להם ללמוד ולחקור בעצמם ? "
האם המורה צריך להסביר לתלמידים? או שייתן להם האפשרות ללמוד בעצמם?
לספר לילדים "אמיתות" על העולם עוזר להם ללמוד את העובדות במהירות רבה יותר. אבל למידה יעילה של עובדות ספציפיות עלולה להוביל להנחה כי כאשר המבוגר סיים ללמד, אין שום דבר נוסף כדי ללמוד, כי אם יש עוד חומר, המבוגר היה אומר זאת.
מחקר שפורסם על ידי Elizabeth Bonawitz  מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ו- Patrick Shafto מאוניברסיטת לואיסוויל בקנטאקי, עולה כי ההנחה הנ"ל נכונה.
החוקרים רצו לדעת, האם אופן המשחק של הילדים עם הצעצוע מושפע מדרכי ההנחיה וההוראות של המבוגרים?
הציגו לפני 85 תלמידים בגילאי 4-5 שנים, צעצוע בעל מכלול פונקציות לא ידועות, המסוגל לבצע מגוון של פעולות שונות.
1.       קבוצה ראשונה: נתנו הסבר מפורט והדגמה כפולה של פונקציה אחת בצעצוע.
2.       קבוצה שניה: נתנו הסבר מלא והדגמה חלקית של פונקציה אחת בצעצוע.
3.       קבוצה שלישית: נתנו הפעלת פונקציה אחת, כאילו "במקרה".
4.       קבוצה רבעית: נתנו צעצוע ללא שום הנחיה.
מסקנות החוקרים הייתה: " כאשר מדובר בצעצוע חדש, בעל מכלול פונקציות לא ידועות, הסברים מוקדמים מפורטים מדכאים חקר וגילוי", בנוסף הם אומרים כי מחקר נוסף עשוי להיות בהחלט רעיון טוב.
הגדרת למידת חקר לפי ויקיפדיה " היא גישה חינוכית שמטרתה פיתוח לומד עצמאי, בגישה זו פועלים התלמידים בדרך בה עובדים בתחום המחקר: בפני התלמידים מוצבת בעיה או אתגר בו טרם נתקלו והם מתבקשים לנסות למצוא פתרונות או מידע בנושא ".
לדעתי, למידה לפי חקר, זאת למידה מעניינת, מאתגרת, מפתחת סקרנות, מעוררת מוטיבציה ומפתחת לומד עצמאי... צריך להאמין ביכולות התלמידים ולתת להם לחקור ולחשוב ולהתרחק כמה שאפשר מהוראה סמכותית ולפתיח מגיל צעיר כישורי חקר וגילוי ואין לסמוך על ידע חיצוני שכבר הושג ע"י אחרים.
מקורות:
המאמר:  When should you teach children, and when should you let them explore?  

יום שישי, 8 ביולי 2011

נגישות באינטרנט

במסגרת קורס "שפות וכלים לעיצוב למידה מתוקשבת" הציג המרצה (מר צדוק יאיר) נושא "אתר נגיש" ונתן לנו כתובת אתר נגיש.

נגישות האינטרנט לאנשים המוגבלים
פעולות הנראות פשוטות בעיני בני האדם ללא מוגבלות כגון קריאה, חיפוש, ניווט, קניה ועוד, אינן כאלה עבור בני אדם בעלי מוגבלות.
מי הם בני אדם בעלי מוגבלות?
הכוונה לבני אדם בעלי מוגבלות היא לאנשים עיוורים, כבדי ראיה, עיוורים צבעים, חרשים, כבדי שמיעה, ליקויי למידה, לקויות מוטוריות ולקויות קוגניטיביות.

מהו אתר נגיש?
אתר אינטרנט נגיש: הוא אתר המאפשר לאנשים עם מוגבלות ולאנשים מבוגרים לגלוש באותה רמה של יעילות והנאה ככל הגולשים.
באתרי אינטרנט קיימים ארבעה סוגים של חסמי נגישות: חסמי תפיסה, חסמי הפעלה, חסמי הבנה וחסמים הקשורים ליציבות טכנולוגית.
1. חסמי תפיסה: כבדי-ראייה מתקשים לראות טקסטים ולקרוא אותם. עיוורים המשתמשים בתוכנת הקראה עלולים להחמיץ מידע לא-טקסטואלי, כגון תמונות וחיוויים גרפיים. חירשים וכבדי-שמיעה אינם יכולים להשתמש בערוץ השמע בסרטונים, אנימציות והרצאות מקוונות. לקויי-ראייה ועיוורי-צבעים מתקשים לתפוס מידע המועבר באמצעות צבעים. 
2. חסמי הפעלה: אנשים עם לקויות קוגניטיביות מתקשים (כמו כולם, אבל עוד יותר) להתמצא ולנווט באתרים בעלי מבני מסורבל. אנשים הזקוקים לזמן רב כדי לקרוא ולהגיב, יתקשו להתמודד עם אתרים המשנים את תוכנם בתדירות גבוהה, או חוסמים גישה לאחר זמן המתנה קצר. אנשים המתקשים להפעיל עכבר אינם יכולים להפעיל קישורים ולמלא טפסים.
3. חסמי הבנה: אנשים ששפת-אמם אינה שפת האתר (כגון עולים חדשים ובני מיעוטים), אנשים בעלי רמת השכלה נמוכה ואנשים עם לקויות שכליות מתקשים להבין טקסטים מורכבים הכוללים ראשי-תיבות, סלנג, שפת גבוהה וז`רגון מקצועי. דיסלקטים מקשים להתמודד עם טקסטים מורכבים ומסורבלים ועם תכנים שאינם מאורגנים היטב. כל אלה עלולים להתקשות במיוחד במילוי טפסים ובתיקון טעויות.
4. חסמים טכנולוגיים: פן זה של נגישות לאינטרנט עוסק ביציבות ובסטנדטיות של החומרה והתוכנה. אי-עמידה בתקנים משבשת את היכולת של הגולשים לגלוש באתרים מבלי להיתקל בבעיות. למשל, שימוש בעברית הוויזואלית מונע הסתייעות בטכנולוגיות שמקריאות טקסטים לעיוורים וללקויי-ראייה.

איך עושים את זה?
לכללים לבניית אתר אינטרנט נגיש יש תקן והנחיות במסגרת התקן העולמי W3C – WCAG. קיימות של נגישות A, AA ו- AAA. להלן מספר כללים מרכזיים:

  • תאימות לטכנולוגיה מסייעת: מאפשר עבודה עם קורא מסך (לעיוורים וכבדי ראיה). מחייב קוד סטנדרטי
  • מגוון אמצעי קלט/פלט: תפעול מלא באמצעות מקלדת.
  • חלופות: מספק חלופת טקסט לתמונות, כתוביות לוידאו.
  • עיצוב ממשק: אמצעי ניווט ואוריינטציה, צבעוניות וקונטרסט צבעים.
  • עיצוב תוכן: ארגון מסך (כותרות, רשימות, פסקאות), שפה פשוטה.
  • User in Control: שליטה של המשתמש על התצוגה (הגדלה, צבע, פונט), על זמני תגובה וקריאה, על סאונד.

    בשבילדעת עוד…
    את כל המידע הזה ועוד הרבה יותר תוכלו למצוא באתר נגיש.

לדעתי, חשוב להקים אתרי אינטרנט נגישים לאנשים עם מוגבלות, ולהנגיש אתרים שאינם נגישים. לאנשים הללו יש זכות מוסרית להיות חלק מהעולם הווירטואלי. במילים אחרות צריך להיות שוויון בעולם הווירטואלי. המשתמשים צריכים להיעזר בטכנולוגיה רגילה וטכנולוגיה מסייעת, וזה לדעתי משפר איכות החיים של בני אדם בעלי מוגבלות. וכמובן מימוש הזכות תלוי בראש ובראשונה בהנגשת האתרים.

יום שבת, 2 ביולי 2011

סביבות למידה קונסטרוקטיביות

סביבות למידה קונסטרוקטיביות שואפות לפתח סביבת לימוד הממקסמת את יכולותיו של התלמיד לביצוע פעולות חשיבה, איתור ידע, ועיבוד באופן אינטליגנטי ומושכל  לשם נקיטת עמדה.

השאלה היא: האם תהליך בניית החומר הוא אישי-קוגניטיבי? או שתהליך בניית הידע הוא חברתי-תרבותי ונעשה  בקבוצה תוך התנסות באינטראקציות חברתי?
העקרונות החשובים ביותר ביסוד הגישה הקונסטרוקטיביות בחינוך מתמקדים על תפיסות חדשות הקשורות בתהליכי בניית הידע, תוך התמקדות על נקודת מבטו האישית של הפרט, התבססות על מידת הידע האישי שצבר ולהקשר הפדגוגי חברתי וטכנולוגי שבו מתרחשת פעילות הלמידה. בדיונו על סביבות למידה קונסטרוקטיביות חדשניות, מר ג. סלמון טוען כי " .. ידע נבנה באורח פעיל הקשור באופן הדוק לרפרטואר הקוגניטיבי של הפרט ולהקשר שבו מתקיימת הפעילות. הלומד הינו פועל יותר מאשר צופה.." (סלומון, 2010). בנוסף לבניית הידע מתרחשת גם במימד הבינאישי, המאופיין בפעילות כיתתית אינטראקטיבית, שיתוף פעולה ועבודת צוות.
אז, נשאל השאלה מהו תפקידו של המורה בסביבות למידה קונסטרוקטיביות?
המורה אחראי לעיצוב בעיות רב תחומיות הלקוחות מעולמם האישי של התלמידים בהתחשבות ברמת הידע שצברו עד כה, אחריותו הינה בעיקר להנחות את תהליך פתירתן באופן המעודד שיתוף פעולה בין צוותי, העלאת נקודות מבט שונות, שקילה והערכה הדדית של המידע, ניסוח שאלות הבהרה, העלאת פתרונות אפשריים ונימוקם. ההבנה נוצרת לא רק בתהליך החקירה ועיבוד המידע, אלא גם כאשר התלמיד מפעיל ומשתמש בתובנותיו בפועל. הגישה הקונסטרוקטיבית בחינוך דורשת עבודה בסביבות עתירות טכנולוגיה, המאפשרות איתור מידע מהיר, שיתופו ועיבודו באופן אינטראקטיבי וחדשני.
לדעתי הגישה הקונסטרוקטיבית מאפשרת למורה לאתגר את התלמידים ולעודד אותם ללמוד, וכמובן מאפשרת לתלמידים להיות פעילים בשיעור, לחקור, לחשוב, לשתף יותר פעולה, יבינו לעומק את החומר הנלמד, ויביעו דעתם.. במקום הגישה המסורתית שהמורה הוא מקור הידע והאינטראקציה שלו עם התלמידים היא בתהליך של הקניית ידע ומתן הוראות. התלמידים לומדים את החומר "כמו תוכי" רק כדי לעבור את המבחן ובפועל  לא יבינו, יקלטו, יפנימו כלום.

מקורות:
סלמון, ג' (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. חיפה ותל-אביב אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן. (371.3 סלו)