סביבות למידה קונסטרוקטיביות שואפות לפתח סביבת לימוד הממקסמת את יכולותיו של התלמיד לביצוע פעולות חשיבה, איתור ידע, ועיבוד באופן אינטליגנטי ומושכל לשם נקיטת עמדה.
השאלה היא: האם תהליך בניית החומר הוא אישי-קוגניטיבי? או שתהליך בניית הידע הוא חברתי-תרבותי ונעשה בקבוצה תוך התנסות באינטראקציות חברתי?
העקרונות החשובים ביותר ביסוד הגישה הקונסטרוקטיביות בחינוך מתמקדים על תפיסות חדשות הקשורות בתהליכי בניית הידע, תוך התמקדות על נקודת מבטו האישית של הפרט, התבססות על מידת הידע האישי שצבר ולהקשר הפדגוגי חברתי וטכנולוגי שבו מתרחשת פעילות הלמידה. בדיונו על סביבות למידה קונסטרוקטיביות חדשניות, מר ג. סלמון טוען כי " .. ידע נבנה באורח פעיל הקשור באופן הדוק לרפרטואר הקוגניטיבי של הפרט ולהקשר שבו מתקיימת הפעילות. הלומד הינו פועל יותר מאשר צופה.." (סלומון, 2010). בנוסף לבניית הידע מתרחשת גם במימד הבינאישי, המאופיין בפעילות כיתתית אינטראקטיבית, שיתוף פעולה ועבודת צוות.
אז, נשאל השאלה מהו תפקידו של המורה בסביבות למידה קונסטרוקטיביות?
המורה אחראי לעיצוב בעיות רב תחומיות הלקוחות מעולמם האישי של התלמידים בהתחשבות ברמת הידע שצברו עד כה, אחריותו הינה בעיקר להנחות את תהליך פתירתן באופן המעודד שיתוף פעולה בין צוותי, העלאת נקודות מבט שונות, שקילה והערכה הדדית של המידע, ניסוח שאלות הבהרה, העלאת פתרונות אפשריים ונימוקם. ההבנה נוצרת לא רק בתהליך החקירה ועיבוד המידע, אלא גם כאשר התלמיד מפעיל ומשתמש בתובנותיו בפועל. הגישה הקונסטרוקטיבית בחינוך דורשת עבודה בסביבות עתירות טכנולוגיה, המאפשרות איתור מידע מהיר, שיתופו ועיבודו באופן אינטראקטיבי וחדשני.
לדעתי הגישה הקונסטרוקטיבית מאפשרת למורה לאתגר את התלמידים ולעודד אותם ללמוד, וכמובן מאפשרת לתלמידים להיות פעילים בשיעור, לחקור, לחשוב, לשתף יותר פעולה, יבינו לעומק את החומר הנלמד, ויביעו דעתם.. במקום הגישה המסורתית שהמורה הוא מקור הידע והאינטראקציה שלו עם התלמידים היא בתהליך של הקניית ידע ומתן הוראות. התלמידים לומדים את החומר "כמו תוכי" רק כדי לעבור את המבחן ובפועל לא יבינו, יקלטו, יפנימו כלום.
מקורות:
סלמון, ג' (2000). טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. חיפה ותל-אביב אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן. (371.3 סלו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה