גלי החינוך בישראל

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" אצל פרופ' עמי וולנסקי , למדנו שלושה  גלים בחינוך.
מדינת ישראל עברה ועדיין  עוברת שינויים במערכת החינוך, וכל תקופה שעוברת אותה  נקראת גל (תפיסה חינוכית).

1.      הגל הראשון-"הילד במרכז": לפי הגל הזה  הדגש הוא על למידה  של נושאים ולא של דיסציפלינות, תוך מתן דגש על סקרנותו של התלמיד, למידה אקטיבית עבור התלמיד,  למידה בקבוצות קטנות, שונות בין התלמידים, קצב למידה שונה ותובנות שונות. תפקיד המורה נחשב למתווך, מעודד, ויועץ, ותוכנית הלימודים משוחררת ממבחנים חיצוניים.

2.      הגל השני – תקופת הסטנדרטים: גל זה  מאופיין בהוראה מכוונת ללמידה למבחנים, סטנדרט משותף, אחידות של תוכניות הלימודים ומבחנים כדי למדוד תוצר חינוכי, המורה הוא מקור הידע, ותפקידו להעביר את הידע לתלמידים, הלמידה אינה פעילה, ומתבצעת לפי קצב ממוצע התלמידים, ובעקבות השיטה הזו 50% מהתלמידים שמסיימים י"ב אינם זכאים לתעודת בגרות, ומכאן בא הרעיון החדש של הגל השלישי.

3.      הגל השלישי – גלובליזציה בחינוך: הילד נמצא  במרכז עם הכלים החדשים של הטכנולוגיה שלא היו קיימים בגל הראשון. זמינות טכנולוגיית המידע והתקשורת נטולת גבולות גיאוגרפיים וניתן להשתמש בהן בכל מקום ובכל זמן. המורה אינו מקור בלעדי של הידע, אלא מכוון את התלמיד למקורות של ידע, מעורר סקרנות התלמיד, ומחזק את יכולות ותחומי העניין של התלמיד. התלמיד נמצא  במרכז, הלמידה  הינה בקבוצות קטנות, הפעלת סקרנות התלמיד בלמידה, למידה ברשת, ולמידה לפי קצב אישי. לגבי  ההערכה  הטכנולוגיה החדשה מאפשרת לתלמיד משוב בזמן אמת על ביצועיו, ומאפשרת למורה הערכת מצב פרטנית, קבוצתית, כיתתית בכל עת וגם מאפשרת להורים להיות שותפים להערכת ילדם.

אך, על אף הביקורת, הסטנדרטים הישנים מושרשים היטב בתרבות הלמידה וההוראה.

השאלה שלי האם נוכל להיפטר מהסטנדרטיזציה? האם הרעיון של הגל השלישי נותן  מענה מושלם לתלמידינו? הלוואי שנוכל לעשות שילוב בין התפיסות הנכונות מכל הגלים יחד עם  הטכנולוגיה באופן יעיל  למען כל תלמיד ותלמיד מתלמידינו.